שלום, שמי אלישבע ניסטנפובר. אני מרפאה בעיסוק בתחום הילדים כ18 שנים, מתוכן 14 שנים עובדת עם אוכלוסיות שונות במסגרות החינוך המיוחד במשרד החינוך. בעבר עבדתי במקביל לעבודה במשרד החינוך גם במכון להתפתחות הילד. בעקבות ההשוואה בין המכון למסגרות החינוכיות חשתי בהבדל משמעותי בנושא הקשר עם ההורים בין המסגרות השונות. התפלאתי שהורים אינם לוקחים חלק משמעותי יותר בטיפול בריפוי בעיסוק שמתקיים במסגרות החינוך. ידוע שמעורבות הורים בטיפול מקדמת אותו ועם זאת במסגרות של החינוך המיוחד אין קשר מספיק הדוק ושוטף בין המרפאות בעיסוק להורי הילדים. כשפניתי ללימודי תואר שני בריפוי בעיסוק באוניברסיטת תל אביב במסלול פרויקט, השאיפה שלי הייתה לגרום להורים להיות מעורבים יותר בטיפולים של ילדיהם במסגרות החינוך המיוחד. בעצם החזון שלי היה לצמצם את הפער שבין חשיבות מעורבות הורים בטיפול, לבין המצב בשטח, שבו המרפאה בעיסוק עובדת בעיקר עם הילד והצוות החינוכי. ערכתי סקירת ספרות בנושא, התייעצתי עם מדריכה ארצית לריפוי בעיסוק ועם קבוצת מיקוד של מרפאות בעיסוק. בנוסף, ערכתי סקר להורים ולמרפאות בעיסוק והוכחתי שהפער אכן קיים. בהמשך חשבתי איך ניתן לצמצם אותו ובניתי את הערכה לשימושה של המרפאה בעיסוק במסגרות החינוך המיוחד.